ב"ה הקדמת המסדר אשר הוציא לאור דברי זקינו המחבר לרומם ולהדר, לבקודש נאדר לפניו דוד והדר יתברך הבורא וישתבח הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, לילה ויומם, לא אחשה ולא אדום להודות לאלקי קדם, לא אשור ולא ארבה ובשפתי רננות אמלא פי שירות ותשבחות, ברכות והוד אות, להביע אלפי תודות, לעושה גדולות ונפלאות, אשר עזרנו עד כה וחיזק ואימץ את ידי לבלתי הרפנה מעבודת הקודש אשר אדוני אבי הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה שלום אדלער שליט"א אב"ד דפה. העמים עלי, ויאמר אלי "לכה נא אל שדה שושנים, ללקוט אורות ציצים ופרחים ממעין גנים נוזלים מן לבנון, אשר הנה צפונות וגנודות, אמרים ישרים ונכוחים, לאוזן השומעת ערבים, כולו מחמדים, כתבי קודש של האי סבא קדישא אדמו"ר הרה"ג הצדיק מו"ה יצחק אייזיק אבדק"ק גאדיאידא זצוק"ל, וקחה אותנה על ידך לסדרם ולהעריכם כסדרן וכהלכתן שיהי' ראוים ליתנם לדפוס ולהוציאם לאורה ואף כי המלאכה הי' קשה ורבה למאוד כי אא"ז זצוק"ל מרוב התמדתו והשקו בתורת ה' לא נתנו רוחו הטהורה, לשלוח את ידיו לכתוב דרשותיו ואמרותיו המתוקים בארוכות, באר היטב חרות על הלוחות, כי חם על זמן הכתיבה, לכתוב כהלכה, אך בקוצר גמרין רשם דבריו זעיר שם זעיר שם נקודים ופרודים אינן מובנות כ"א אחרי העיון הדק היטכ במתינות ולחפש אחרי ההקדמות, אשר בתוך דבריו נרשמות, וברמיזא בעלמא נרמזות עכ"ז נדרתי דא"א שליט"א לשאת עלי משאת הקודש כי נפשי התאוה תאוה למלאות בטני ממעדני האגדות, מגד תבואות גלילי ידיו הטהורות, ואנכי אחרי שאספתי כתביו הקדושים מלא הפנים וירדתי בתחלה לראות באבי הנחל פרחי שושנים, ובשומת עין עברתי בין בתרי הדברים הכתובים ועומדים, כמעט נרתעתי לאחורי, ואמרתי מי יוכל לעמוד באלו להעתיקם כהלכה, ובפשע שפתים יכשלו הענינים, וחשבתי כי חמדה גנוזה, אשר הי' עד עתה צפונה וטמונה, עוד רבות בשנים, תשאר סתום ונעלם, מעין כל חי לעולם, ואמרי יושר נמרצות לא תזריח אורן על פני חוצות, כי הדברים הי' כתובים בלתי סדרים וערוכים, על ניירות שונות, ישינות וטלאות, מטושטשות ומחוקות, מבולעות וקרועות, והרבה כמעט לא ניתן לקראת והעולה על כולן הקוצר והרבה ענינים ברמיזא בעלמא נכתבים, ואולי מכשלון כוחי וקוצר דעתי, לא אוכל לכוון דעתו הזכה, וכוונתו הטהורה, אשר עלי' הי' מורה, לא אזכה לאורה ואפשיט פירוש האמתי להלבישו פירוש אחר, אשר אין לו שחר, ואמעול מעל באשם תלוי, כי לא אבינם כראוי, או מבלי דעת, יוחן מגרעת, בחסרות או ביתירות, בקיצורות או בתמורות, לכוונה אחרת, לא הדר ולא תפארת, ובלא ידיעות, תהי' טעמן וריחן נעלמות,